שְׁאֵלָה:
מה המניע מאחורי עסקאות "בעלות משותפת" בסרייה A?
posdef
2013-08-17 15:00:49 UTC
view on stackexchange narkive permalink

למיטב ידיעתי איטליה היא המדינה היחידה שמתירה עסקאות בה מועדון יכול לרכוש "חצי" מחוזה של שחקן ממועדון אחר. אני מוצא את זה מאוד מוזר ולא פרקטי. ראשית, איך אתה מבין באיזה מועדון השחקן משחק? שנית, מדוע שתרצה לקנות / למכור "חצי" שחקן?

הדרך היחידה שאני יכול להבין את זה, היא אם מועדון גדול יותר רוצה לקבל אפשרות לקנות שחקן מבטיח בעתיד, ולכן הם יקנו 50% מהחוזה מראש (ככל הנראה תמורת סכום נמוך יותר) כדי לקנות את המחצית השנייה בהמשך ולהרוויח קצת כסף ככזה. אבל אז שוב מדוע שמועדון קטן יותר ירצה לקבל שכר נמוך בהרבה וחוזה מסובך לשחקן מבטיח?

מצאתי את המאמר הזה מאוד מעניין: http://juventiknows.com/co-ownership-in-italian-football-explanations-examples/
אחד תשובה:
Warpstone
2013-08-28 01:24:51 UTC
view on stackexchange narkive permalink

בעלות משותפת דומה קצת לחוזה עתידי בשוק המניות בשילוב הלוואה. מה שחשוב לזכור הוא שעסקאות בעלות משותפת הן בדרך כלל הסדרים סופיים. יש מונח שנקבע כאשר העסקה מסתיימת ושתי הקבוצות חייבות "ללכת למעטפות" מבחינת קניית ההימור המלא בשחקן. במילים אחרות, אם רומא תהיה בבעלות משותפת של שחקן מבארי, אז בעוד כמה שנים, רומא ובארי יגישו הצעות סודיות לחצי השני של השחקן. המציע הגבוה ביותר משלם סכום זה למפסיד ואז משתלט על החוזה. כך שרומא יכולה לבחור להעלות את בארי על השחקן מכיוון שהם מעריכים אותו מאוד או אפילו לא מציעים כלל אם הם לא רוצים לקבל על עצמם את החוזה (כלומר השחקן לא עמד בציפיות). במקרה של הצעות שוויוניות, המועדון שיש לו כרגע את השחקן בסגל זוכה.

שני המועדונים יכולים בדרך כלל לרכוש את חלקו של השני בכל נקודה בעסקה, אך זה כמו העברה רגילה שבה הצעות מחיר יכולות ללכת קדימה ואחורה.

במקרה של שחקן שכבר חוזה במועדון קטן יותר, בדרך כלל רודפים אחרי מועדון גדול יותר מועדון גדול יותר כדי לקנות נתח ארוך טווח בשחקן. השחקן בדרך כלל ימשיך לשחק עם המועדון הקטן ולהתפתח כשחקן מפתח באותו צד. המועדון הגדול יותר זוכה ביתרון בכך שהוא מקבל סיכוי התפתחותי לטווח ארוך עם אפשרות לרכוש אותו במלואו במהלך הבעלות המשותפת או עם סיום העסקה. ברוב הליגות האחרות, הקבוצות רוכשות שחקן ואז השאילו אותו בחזרה (כמו שעשתה מנצ'סטר יונייטד בשנה שעברה עם ויליפריד זאהה לקריסטל פאלאס). באיטליה, תהליך הבעלות המשותפת משיג את אותם מטרות אך לטווח ארוך יותר ומאפשר למועדון הגדול לגדר את הסיכון שלו מעט טוב יותר.

במקרים מסוימים, שחקן במועדון גדול יימכר בחלקו למועדון קטן יותר כדרך שלא לוותר על שחקן. במקום הלוואות מרובות, השחקן רשאי להתיישב ולהתפתח בצד קטן יותר בתקווה להיות נכס טוב יותר בהמשך העסקה. לדוגמא, אינטר החתימה את אדריאנו מברזיל ואז השאילה אותו לפיורנטינה כשהיה מאחורי חלוצים כמו כריסטיאן ויירי (IIRC) בסגל הפותח. עם פקיעת ההלוואה, אינטר ופארמה סיכמו אז על בעלות משותפת בה אדריאנו שגשג במשך שנתיים בחולצה צהובה. התוצאה הסופית הייתה win-win של שני המועדונים, שכן פארמה קיבלה שירות נהדר מאדריאנו במשך שתי עונות ואז קיבלה את הרכישה של אינטר על זכויות מלאות. לאינטר היה שחקן עם בעיות משמעת ידועות לשגשג בסביבה בה מצא צורת שיא והצליח להחזיר אותו חזרה כשהצד נזקק לחלוץ אחר.

ברור שלא כל הבעלות המשותפת מסתדרת טוב, רק כמו העברות אחרות. אך ההסרה היא שבעלות משותפת היא כמו הסכם פיתוח ארוך טווח שבו שני הצדדים מסכימים לחלוק את היתרונות או העלויות של ערך עתידי של שחקן.



שאלה ותשובה זו תורגמה אוטומטית מהשפה האנגלית.התוכן המקורי זמין ב- stackexchange, ואנו מודים לו על רישיון cc by-sa 3.0 עליו הוא מופץ.
Loading...